מדרש לראש השנה (1)

מטרתנו בלימוד השבוע היא לעמוד על אופיו של ראש השנה ומשמעותו של השופר, על פי המשנה, הגמרא והתוספתא, ועל פי מדרש ויקרא רבה פרשה כט.

להורדת קובץ המקורות לחץ כאן.

בתורה לא מפורש ענינו של האחד לחדש השביעי אלא שהוא: שבתון / מקרא קדש, זכרון תרועה / יום תרועה.
תרועה היא תרועת שופר או חצוצרה.
התקיעה והתרועה מופיעות בתורה בהקשר של קרבנות, מלחמה, מסע המחנות וכינוסן, המלכת מלך. בהקשר של רחמים ולא רק של דין.
משמעותה ה'טהורה' של התרועה היא הפניה - הקריאה - ההערה - ההארה המבקשת לחולל תנועה, שינוי ואף מהפכה במציאות.
קול השופר מפר את הדממה, מביע ומנביע זרם חדש של חיים ממקורם הנעלם או הרדום. קול השופר חודר נוקב ומזעזע, ומחולל תנועה דרמטית ואף מהפכנית, ביחיד וברבים.
אם להיצמד למלות התורה, מטרת התרועה של ר"ה היא לעורר מתרדמת השכחה לעירנות הזכרון. הזכרון הוא ענינו של היום (שהוא, כשבת וכשאר הימים הטובים, שבתון, המאפשר מקרא קודש).
מעקב אחר המקורות של חז"ל מלמד שאופי היום והתרועה, עבר שינוי לאחר חורבן בהמ"ק, מחג 'מקדשי' שענינו היה זכרון והמלכת ד', ובו היתה התרועה על הקרבנות, לחג של 'גבולין', ליום דין, בו התרועה באה לערבב השטן המקטרג בדין.