‏הצגת רשומות עם תוויות תשובה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תשובה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 7 בספטמבר 2012

ארבעה סיפורי תשובה (2)


להורדת שיעור השמע לחץ כאן.
להורדת דף סיכום, כולל הקדמה קצרה בנושא הסיפור והמשל בעולמם של חכמים, לחץ כאן.

חז"ל בחרו במודע ללמד אותנו בשפה של ספורים (ולא בשפה 'פילוסופית'), שהיא שפת הספור היא השפה המקורית של התורה.
אע"פ ששפתם של חכמים אינה שפת התנ"ך (לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד), בעיקר בכך שאין בה את השירה והפאתוס הנבואיים, הם הלכו בזאת (הספור) בעקבות התורה, הנביאים ובעלי רוה"ק.

כמה תשובות ראשוניות לשאלה: 'מדוע'? או 'מה ההגיון לומר דברים בלבוש ספרותי?'

(המשך בדף הסיכום)

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

ארבעה סיפורי תשובה (1)


השבוע נתמקד בארבעה סיפורי תשובה, על השווה והשונה ביניהם:
א. רבי אלעזר בן דורדיא
ב. הזהיר במצות ציצית
ג. תשובתו של מנשה
ד. תשובתם של נתן צוציתא (מר עוקבא) ורבי מתיא בן חרש

להורדת הקובץ לחץ כאן

יום חמישי, 30 באוגוסט 2012

גדולה תשובה (2)


שיעור בסוגיית "גדולה תשובה"
להורדת שיעור השמע לחץ כאן
להורדת דף מקורות להרחבה בנושא "כסא הכבוד" לחץ כאן

על גבי הידיעה שיש תשובה, וההבנה המשותפת לכולנו של התשובה, השאלה היא: מה התשובה פועלת מעבר לערכה העצמי? מה הוא הערך המוסף של התשובה?
אמנם למעשה מתברר תוך כדי הלימוד שהשאלה היא: 'מה זאת תשובה?' 'מה היא מהות התשובה?'
פעולתה של התשובה (כל מר כדאית ליה), מגלה את הערך והמשמעות העצמיים המהותיים שלה.
כך היא דרכה של תורה בכלל ושל חז"ל בפרט, לדבר על העצמות והמהות דרך ההופעות והפעולות. לשון הקודש היא שפה של פעלים ולא שמות עצם.
לא רק רק כך אנו מבנים כל דבר, וזה כל מה שאנו יכולים להבין בכל נושא, אלא שהבנה כזו היא הבנה פנימית וחיה, רוחנית וממשית. נסיון להבין בכינון ישיר, בלטישת עיניים אל עצם קרביהם של החיים, ולהגדיר באופן מושגי מופשט, מוליד הבנה מגשימה ואוביקטואלית, מקטעת מפרידה.
השוני שבין התשובות : ההערה לתשובה. מה היא פועלת. מרחב הפעולה. אופן הפעולה זמן הפעולה.

שאלות למחשבה:
א.מה ציפית לראות ב'גדולה תשובה' ולא ראית?
ב. מה חסר לך ב'י"ג מידות התשובה'?
ג. הוסף 'גדולה תשובה' משלך
ד. מה היחס של דברי חז"ל אלו על התשובה למשנות התשובה של הראשונים והאחרונים שאתה מכיר?
ה. האם אפשר להבין שחז"ל התכוונו בדבריהם על התשובה כמביאה רפואה, אריכות ימים, ובכלל, כפשוטו?

דוגמאות מתוך הלימוד:
א. רבי חמא בר חנינא: שמביאה רפאות (רפואה) לעולם – תיקון של קלקול. שיבה לבריאות המקורית. מנגנון טבעי אימננטי של שיקום והבראה עצמית של היחיד, ומכוחה תשובתו של העולם כולו.
מרחב הפעולה – האדם והעולם (הארץ) אופן הפעולה – טבעי, ממילאי, אימננטי.
הראיה מהפסוק: ד' הוא הרופא למשובה בעקבות התשובה. כלומר הרפואה אינה טבעית. אמנם המהר"ל בנתיב התשובה רואה בכך את ההבדל בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה.
הבחנה בין תשובה מאהבה [מחיקה] מיראה [רפוי] יסורים [הכרח]

ב. רבי לוי: שמגעת עד כסא הכבוד – לא תיקון אלא שכלול ואף פריצה אל מעבר לאופק החיים האנושי הטבעי הארצי העולמי. או שמא, העמקת התדבקות ויניקה מהשורש הקדום של האדם ושל העולם (כסא הכבוד נברא קודם העולם / עולם המלאכים / עולם הבריאה / שורש הנשמה). תשובה הפותחת אופקים ומוציאה את האדם או למסע שורשים או למעוף של התעלות רוחנית מרקיעה שחקים אל המלכות האלהית המתבססת על ידי תשובת האדם.
הבחנה בין יחיד לצבור - אמנם היחיד מגיע בתשובתו 'עד ולא עד בכלל', ורק הצבור מגיע בה 'עד ועד בכלל'.
מרחב הפעולה – השמים (העולמות הרוחניים) / תהום (עומק רום ועומק תחת). אופן הפעולה – פנימי רוחני מיסטי
הראיה מהפסוק – עד ד' אלהיך = כסא הכבוד

ג. רבי יוחנן: שדוחה לא תעשה שבתורה – התשובה מקלקלת את השורה, פורצת את הסדר והחוק המוסרי האינטואיטיבי, והמשפטי ההלכתי. התשובה היא מעל התורה (שאלו לחכמה לנבואה לתורה). התשובה אינה 'מצות ד'' אלא 'רצון ד'' ואל מולה גם ד' חורג ממצוה לרצון, מדין לחסד, לאהבת חינם. באשר חוק התורה הינו חוק הטבע, התשובה עושה את הבלתי אפשרי, פורצת עיקרון הנמנע המוחלט (רמב"ם), כהחזרת רגל קטועה, כתחית המתים.
מרחב הפעולה – שמים. מטאפיזי. החוקיות. אופן הפעולה – נס
הראיה מהפסוק – דימוי נבואי (יחזקאלי) אופייני חריף של הזזוגיות בין כנס"י והקב"ה.

ד. רבי יונתן: שמקרבת את הגאולה / שמביאה את הגאולה – התשובה היא תנועת שחרור, תנועה המצטרפת לתהליכים שמימיים וארציים ומחישה את הגאולה, או תנועה שהיא היא לב ההתרחשות של הגאולה. התשובה היא ההתגלות של מגמת הגאולה של ההתעלות וההשתלמות של העולם והעולמות.
מרחב הפעולה – הכלל (ישראל אנושות הקוסמי המטאפיזי) ולא רק הפרט. אופן הפעולה – טבעי / נסי
הראה מהפסוק – לשבי פשע - דוקא התשובה על הפשע – המרד היא המביאה / מקרבת את הגאולה

ה. ו. ריש לקיש: שהופכת זדונות לשגגות (מיראה) שהופכת זדונות לזכויות (מאהבה) – התשובה מיראה מבררת שכל זדונות האדם הם שגגות. המצב האנושי הוא של שגגה. המזיד הוא יומרה ילדותית חסרת כיסוי. התשובה מאהבה מבררת שכל זדונות האדם הם זכויות. החפץ העמוק של האדם הוא טוב ולטוב והזדונות הם ביטויים מסובכים שלו, ולא רק ששורשם טוב הוא אלא גם תולדתם (בעולם ובאדם) טובה מאוד. התשובה מ'אהבה רבה' לא רק מוחקת את הזדון (בנים שובבים) אלא מתקנת ומהפכת אותו לזכות.
מרחב פעולה – האדם.

ז. ר"ש ב"ר נחמני בשם רבי יונתן: שמארכת שנותיו של אדם – מחלצת את חיי האדם מקיצורם – קוצר רוחם, נשימתם הקצרה, עצבנותם ולחצם, ומביאה אותם לאריכות רוח, לאריכות אפיים, לישוב הדעת. מחלצת את חיי האדם משעבודם לעבר ומהמרדף אחר העתיד, ומשכינתם לבטח בהווה, בנצח, באמונה ובאהבה, בעולם שכולו ארוך.
הבחנה בין ההתפייסות האלקית לאנושית.

יום שני, 27 באוגוסט 2012

גדולה תשובה (1)


דף מקורות להכנת הסוגיה הבאה: גדולה תשובה (יומא דף פו)
להורדת הדף לחץ כאן

גדולה תשובה - אשכול ברייתות ומימרות הפותחות ב'גדולה תשובה ש' הממוקמות בסוף מסכת יומא.

ההקשר – הגמרא על המשנה האחרונה במסכת יומא (מסכת – פרק – משנה – גמרא).

הנחת עבודה - האשכול הוא פרי עריכה מחושבת ולכן יש ללמוד בשלב ראשון כל מימרא בפני עצמה, ובשלב שני את האשכול כיצירה ערוכה.

שלבי הלימוד:

א. לימוד 'למדני' 'ישיבתי' של המשנה והגמרא שעליה.
ב. לימוד 'למדני' 'ישיבתי' 'פשטי' של האשכול (גמרא ומפרשים; מקבילות)
ג. נסיון להבנה רוחנית של כל ברייתא / מימרא בפ"ע
ד. נסיון להבין בהבנה רוחנית את האשכול כולו כפרי של עבודת עריכה מחושבת

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

כפל הפנים של אלול (2)


להלן סיכום הלימוד השבועי, על הקובץ שנשלח בפעם שעברה בסוגיה: אלול - ראש השנה - יום הכיפורים.
שיעור השמע בקובץ המצורף כאן
הרחבה נוספת בקובץ המצורף כאן

א. מתודולוגיה – 1. בלימוד סוגיה זו יש גם נסיון לחבר הלכה ואגדה בשני כיוונים (וגם קצת 'בלשות'). ויש צורך להזהר מחיבורים לא מבוססים ופשטנים 2. לימוד מוכוון תכלית - ההתמקדות בציר המרכזי – חשיפת שני הספורים של 40 הימים שמר"ח אלול עד יו"כ – ומפתוח של הענינים המזדמנים על הדרך (למשל - מקרא ביום משנה בלילה / לוחות ראשונים שניים / שבט לוי / התורה והמלאכים / מנהיג ועם / וכיו"ב) על מנת להעזר בהם כשנעסוק בסוגיות אלה. 3. מפגש עם קבצי מדרש רבים – להתרגל להסתכל ב'מבוא למדרשים' של ענת רייזל.

ב. הנחות היסוד של הלימוד: 1. לכל הלכה גרעין אגדי. ההלכה היא כלי לאור. 2. המבט האמוני רואה את הטבע וההסטוריה כהתגלות אלקית המורה את האדם את דרך חיי הדבקות והקדושה, בעזרתן ההכרחית והמשדרגת של התורה שבכתב – הנבואה, של התורה שבע"פ – החכמה, ושל האינטואיציה העממית הישראלית היוצרות ומגבשות יחדו את ההלכה והמנהג. 3. קדושת הזמנים בפרט מאירה בכל שנה מחדש את האורות שהאירו בתולדות עם ישראל

ג. ישראל דקדשינהו לזמנים - השנה הישראלית היא מסע רוחני שלם הבנוי חטיבות חטיבות המגיע ונוגע בכל מקום בנפש האדם וישראל שבנו כיחידים וככלל. זה הא' ב' של יהדות, זו המצוה הראשונה – החדש הזה לכם – קדוש הזמו - החיים.

ד. ימים נוראים - התקופה של אלול הולכת ונמשכת עד לשמ"ע (ארי"ה) היא מאד כבדת משקל ואינטנסיבית – ימי רחמים ורצון / ימים נוראים ויש בה הישזרות של שני מהלכים – זה של הרגלים המגע לשיאו בסכות, וזה של הראשים - ראש השנה ויוה"כ, שני אלה עוברם דרך אלול - האחרון לחדשי השנה האנושית הכללית.

ה. מטרת הלמוד – לחשוף את הגרעין האגדי שביסוד הלכות והליכות הימים הנוראים על מנת לכוון טוב יותר בעבודתם.

ו. המסקנה הכללית של למודנו היתה שיש שני סיפורים של אלול – ר"ה – יו"כ
1. הספור הישראלי (הרוחני-מוסרי), הספור של התורה, של מתן לוחות שניים בעקבות חטא העגל, של המדרשים (ספור ישראלי זה משתלב במהלך שלושת הרגלים מה שא"כ הספור האוניברסלי).
2. הספור האוניברסאלי (המטאפיזי), האנושי הכללי, הספור של מסכת ר"ה והמדרשים על יום בריאת האדם, חטאו דינו ויציאתו בדימוס.

אלו הם בהתאמה הסיפור של רבי יהושע ושל ורבי אליעזר (ששורשם אולי נעוץ בהבדל בין 'שמות' ל'דברים'). שני סיפורים אלה, לוקחים אותנו באלול, ר"ה, עשי"ת ויו"כ, לשני מסעות רוחניים שונים (מנוגדים, או משלימים).

שני סיפורים אלה באים לידי ביטוי בשתי מסורות הלכתיות – האשכנזית והספרדית – שו"ע, והרמ"א (והגר"א) . אמנם חלוקה זאת אינה מדויקת. בעוד שהמנהג הספרדי הוא אכן נשען על המדרשים על מתן תורה (בהעדפת הסליחות על השופר), המנהג האשכנזי מבוסס על ר"א אך כולל גם נגזרות מהספור השני (תקיעת השופר באלול).

יום שלישי, 21 באוגוסט 2012

כפל הפנים של אלול (1)


שבוע טוב!

מגמת הלימוד בשבוע-שבועיים הקרובים היא להתוודע אל שני פנים של אלול - ראש השנה - יום הכיפורים, על פי המקורות שלפנינו, הכוללים אגדה והלכה של חז"ל, פירושי ראשונים, הלכה ומנהג של ראשונים ואחרונים, ודברים של הראי"ה קוק.

א. לימוד המקורות:
1. להתבונן בהקשר הכולל של מהלך קדושת הזמנים השנתית, בעיקר מניסן עד אלול, וביחוד מו' סיון דרך י"ז תמוז אל א' אלול.
2. לנסות להבין את השורש הרוחני של שני הפנים של אלול, את המשמעות האמונית, המטאפיזית והקיומית הכללית שלהן.
3. לראות כיצד נגזרות מהם שתי ההתנהלויות העיקריות (אשכנזים וספרדים) של עבודת אלול – הספרדית (סליחות), האשכנזית (שופר), ובעקבותיהן, אופים ועבודתם של ר"ה ויוה"כ.
4. לבחון את ההשלכות של הנ"ל על עבודת ד' שלנו באלול, בראש השנה וביום הכפורים.

ב. את המקורות שלפנינו אפשר ללמוד בשני כוונים:
1) מההסטורי להלכתי – הבנת ההלכה המנהג ועבודת ד' העל-הסטורית, ההווית-המתמדת, מתוך ההסטוריה המשורטטת בפסוקי התורה, בדברי חז"ל במדרשים ובגמרא, והפרשנות להם.
2) מההלכתי להסטורי – 'שחזור' ההסטוריה, ומשמעותה הרוחנית (הסטוריוסופיה) מתך ההלכה, מתוך ספרות ההלכה והמנהג.

ג. מה תפיסת העולם / ההגיון / הנחות היסוד העומדים ביסוד מהלך זה? אחת דיבר אלקים ואנו - לפחות שתיים שומעים. בכל סוגיה, וכך גם בסוגיתנו, נפגשים אנו עם שתי גישת ופרשנויות הסטוריות והלכתיות, שבשורשן מחלוקת מטאהיסטורית, מטאפיזית, ואף מטאהלכתית.

למיטיבי / זריזי לכת מצורף להלן קובץ נוסף הכולל מקורות מספרי מנהג של ראשונים ואחרונים, מספרות המוסר הקבלית ומהחסידות. 

בהצלחה!

הקבצים: