להורדת סיכום השיעור המלא לחץ
כאן
להורדת שיעור השמע לחץ
כאן
והארץ היתה תהו ובהו... – לפני מאמר הבריאה הראשון, התהו והבהו הם שורשי הבריאה, התשתית שלה, הקרקע, הבסיס, המקום עליו עליו נבנה הארמון... אפשר היה לראות בכך פלטפורמה או חלל ניטרליים, אך חז"ל והמקובלים, הולכים בכיוון ההפוך - התהו ובהו, הוא מקומו – קיומו של עולם, הוא שורש עץ החיים המקימו תמיד (ולא רק יסוד לבנין), הוא האנרגיה הפוטנציאלית של הטבע וההסטוריה. הוא האמא של העולם שלא רק הולידה אותו אלא ממשיכה להניקו ולהזינו, הרחם בו התרקם העולם וגם לאחר שיצא ממנו עדיין קשור לטבורו בחוט נעלם אך גדוש חיים.
אנרגיה זו במקורה היא כאמור האנרגיה פוטנציאלית ה'טהורה' והא"ס של ההויה, אך משמשתלשלת היא ממקורה אל רבדי המציאות הנמוכים, היא אינה מתגלה לא כ'אנרגיה טהורה', וגם לא כ'אנרגיה אימהית' אלא כאנרגיה של 'דינים וגבורות קשים', ואף כאנרגיה פראית בעלת פוטנציאל הרסני. אנרגיה אדירה זו אינה מתובנתת, אלא, חופשית, דחוסה, תוססת, מאיימת להתפרץ בכל רגע. הקוסמוס שלנו עומד על ראשו של הכאוס, וזה ממלא חרדה מפני ההתמוטטות הצפויה של הבית.
חז"ל מזכירים לנו שוב ושוב שהקיום של העולם, האנושות, ישראל, שלנו כיחידים הוא רופף מאוד, הוא על תנאי ואיום מתמיד מרחף מעל ראשנו בחללו של עולם, האיום של מידת הדין, של 'אם לא... אני מחזיר את העולם לתהו ובהו'. לאמיתו של דבר, הבריאה היא הר געש פעיל העלול להתפרץ כל רגע ולהשמיד את הכל. (הלש"ם חולק על כך...) מתחת לחוקיות, מסתתרת, לא רק יד ד' הנעלמה המנהיגה ומשגיחה, לא רק האפשרות של נס של הצלה וישועה, אלא גם התהו ובהו העיוור חרש אילם הנוהם וגועש ומילל, ואוטוטו מתפרץ בעוצמה אלימה.
זוהי זריקת חיסון מפני אשלית הבטחון היציבות והקביעות של הציויליזציה המדע הטכנולוגיה התרבות המוסר ואף הדת, אך צריכת יתר שלה עלולה גם למלה לא פחות קשה...
אמנם יש גם 'רמזים' לכך שזו אנרגיה שהיא במקורה הגבוה בעלת פוטנציאל חיובי וכו', ובקבלה זה מתחדד ב'סיפור' של מיתת המלכים, שבירת הכלים, עולם התהו, והתיקון שלאחריו, וההבנה שעולם התהו, גבוה מעולם התיקון וכו'.
במדרש נרמז גם שהתהו הוא מידת הדין המקורית הצרופה הקשה, הוא השאריות של העולמות שנבראו והוחרבו, מרבד של שרידי חיים שנפלו ושקעו
לסיכום, המדרגות השונות של התהו מן הזוית של המפגש שלנו איתו:
א. מקור התהיה וההשתוממות (אין)
ב. מקור החיים והיצירה (חומר היולי)
ג. מקור הפחד והחרדה (דין, אם ... אני מחזיר את העולם לתהו ובהו)
ד. מקור הזעם המטאפיזי על הפירוד וההיררכיה והניכור (משל העבדים והשפחות)
ה. מקור התסכול המוסרי על העוול וחוסר הצדק (משל המינקת)
ו. מקור האמונה והבטחון, האופטימיות והאידיאליזם (יהי אור)
