ויבא עמלק
לצפייה בדפי המקורות
א.
סוגית עמלק אינה סוגיה צדדית, אלא מרכזית ויסודית (כמו שפורים זה לא יו"ט, וכמו שקדחת אינה מחלה...)
את זהותנו הישראלית אנו מבררים רוחנית ומעשית אל מול עמלק (ראש בראש – ראשית בראשית)
מצות מחית עמלק היא הפועל היוצא המהותי והחריף ביותר של 'אתה בחרתנו'
ה'סגולה' היא היום (לאחר המאה העשרים בכלל והשואה בפרט), מאבני הנגף העיקריות בדרך התשובה של ע"י לתורה ולאביהם שבשמים – קודם כל מוסרית פנימית, ואח"כ פוליטית מעשית, אך גם רוחנית – אינטלקטואלית. העמדה הזו היא היום בלתי נסבלת ואף בלתי אפשרית לישראלים רבים, לא רק בוורסיה הוולגרית (שאלת המבחן של 'ראש הישיבה' לתלמידיו...) אלא גם בוורסיות המתוחכמות והמעודנות שלה (חובה, יעוד ושליחות, ולא זכויות יתר ובודאי שלא התנשאות ודיכוי...)..
האופן הנוקב ביותר של הצגת השאלה (וכמובן המקומם) היא הטענה שאין הבדל בין האידיאולוגיה והרטוריקה של מחית עמלק, לרטוריקה של היטלר יש"ו, כלומר, של עמלק... (התשובה לטענה זו למי שלא יכול להמשיך בלעדיה היא: אכן עמלק בכלל והיטלר יש"ו בפרט, הם תמונת המראה המעוותת שלנו, ובמילים אחרות, הם שמים לנו מול הפנים, מראה שמה שנשקף בה הוא אנחנו, בגירסא הלא כל כך מתוקנת שלנו, בכלל, ובסוגיה זו בפרט)
שעל כן גילוי מסכת עמלק, מחויב הוא היום יותר מאי פעם!
ב.
מה התשובה שיש עמנו לשאלה?
ולפני זה, האם לנו, יש בכלל (או עדיין) שאלה, או שרק ל'חבר החילוני' שלנו יש?
התשובה המקובלת:
א. עמלק הוא (היה) הביטוי הריאלי של יסוד הרוע העצמי המאיים על העולם כולו.
ב. רק טפשות ומורך לב יעוררו רחמים כלפי 'נחש ארסי-עקרב צהוב' המסתובב בין רגלי האנושות ומבקש להמיתה.
ג. זהוי עמלק כ'עמלק' הוא זהוי של הנבואה ולא של החכמה
ד. מצות מחית עמלק מוטלת על הכלל (לפי הרמב"ם - עם ישראל בארצו בשיאו – מלך ומקדש [ומן הסתם גם נבואה]), ולא על הפרט, ואף לא על ע"י בפחות משיאו (וזה שהיום אין עם עמלק מובחן, זה לא מקרה, אלא פועל יוצא של העצה האלהית העמוקה המסנכרנת את הריאליה למצבם של ישראל)
ה. ולמעשה הזכירה והמחיה של עמלק היום, אינה מלחמה חיצונית, אלא עבודה פנימית של התמודדות עם העמלקיות המקננת באנושות ולאומיה - בתרבות בחברה, ובעיקר בנפש כל אחד מאיתנו.
ג.
אני קורא לכם היום 'לשכוח' את כל מה שאתם יודעים על הסוגיה, להציץ ולהתבונן בדברי חז"ל במדרש, ולהקשיב להם, ולנסות להבין איך הם ניגשו לסוגיה, מה היו השאלות איתן הם מתמודדים, ומה היו התשובות שנתנו.
כמובן וכרגיל לא נצליח אלא להתחיל לגעת בסוגיה גדולה רחבה ועמוקה זו, שדברי חז"ל (שרק חלק מהם נראה), עוקבים בה את דברי התורה שבכתב, ומבססים ומכינים את העיסוק הנמשך בסוגיה זו עד היום הזה, הנגלה ובנסתר.
ובהקשר זה, חשוב לי לציין שאין כאן מין 'קראות של תורה שבע"פ שכזו', המבקשת 'לחשוף את האמת התורנית המקורית' שהלכה לאיבוד בגלות או ב'תאי האינקויזיציה הרבנית', חלילה, אלא שלב בסיסי משמעותי בלימוד המקיף של הסוגיה, המתחיל בתורה שבכתב ונמשך בתורה שבע"פ למין חז"ל (בהם ממוקדים אנו השנה) ועד היום.
ד.
1. השאלות העיקריות שהמדרש (הפסיקתא דר"כ והפס"ר) שואל הן:
א. למה בא, או שמא מובא, עמלק עלינו (על חטא, מתוך שנאת חינם של עמלק, כעפולה חינוכית מונעת של הקב"ה, או...)?
ב. אם בגלל חטא - מהו החטא בגללו בא עמלק?
ג. לפי כל תשובה על א' - מיהו / מהו עמלק? מהי מצות הזכירה? מהי מצות המחיה?
ד. מה עשה לנו עמלק? ובמה זה גרוע 'יותר' מכל מה שעשו לנו שאר אויבינו?
ה. למה עמלק מזנב דווקא בנחשלים?
ו. מי הכח / השבט בישראל המוכשר להתמודד עם עמלק ומדוע?
ז. מדוע המלחמה בעמלק כרוכה בגורל / פור / חלש / חבל?
ח. שלבים ביחס לעמלק (אדומי לא תתעב)
ט. מה סיבת היחס החריף לעמלק? מה הוא עשה?
י. מה פשר הכפילות של תמחה – מחה אמחה?
יא. מה הקשר של סמיכות זכור לעוון המשקלות?
יב. מה כל כך חשוב קשה בזכירה עד שצריך לצוות עליה לדרבן ולאיים על קיומה, ושאחרי כל זאת ישראל מבקשים להטילה על הקב"ה?
יג. משלי עמלק לכלב וזבוב ולילק – מה משמעותם?
יד. מדוע פוסק הרמב"ם שלא כפסיקתא?
טו. מדוע אין מקבלים גרים מעמלק?
2. השאלות העיקריות העולות במכילתות דרי"ש ודרשב"י הן:
א. ויבא עמלק – מה המשמעויות של הביאה? מדוע בא עמלק? מדוע מובא עמלק? מדוע הוא מצליח?
ב. מלחמת עמלק – מה מיוחד בה? כיצד זה בא לידי ביטוי באופיה (צא), מנהיגיה (יהושע משה אהרון חור), חייליה?
ג. בזכות מי / מה הנצחון על עמלק?
ד. מה המשמעות של 'ויחלוש'?
ה. מה המשמעות של 'כתוב זאת זכרון בספר'?
ו. מה משמעות 'מחה אמחה את זכר עמלק מתחת לשמים'? מתי זמנה של המחיה? במה המחיה היא מוחלטת, מדוע היא כה מוחלטת?
אני מקוה שזיהיתם את השאלות ואת התשובות (בשיעור אסכם את העיקריות שבהן), ואם לא, אתם קרואים להמשיך ולעשות זאת ב'זמנכם החפשי'.
ואחרי כל השאלות והתשובות – עדיין עולה ונוקבת היא עד התהום, השאלה של הפסיקתא רבתי פרשה י"ג בסופה: מה ראה הקב"ה לנהוג עם עמלק במדת אכזריות?, ובדרשה זו (המתייחסת לכל השאלות הנ"ל!) אנא עיינו, ובה נעיין בשיעור.מי שיספיק ימשיך ל'זוויות נוספות'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה